בן שמחה ואברהם, נולד ביום א' בשבט תרפ"ו 16.1.1926)) בתל- אביב, אך גדל והתחנך בטבריה. עוד בהיותו תינוק נפרדו הוריו והוא גדל עד גיל שלוש אצל אמו ואחר-כך אצל אביו בטבריה. יוסף סיים את חוק לימודיו בבית-ספר עממי של "אליאנס" ובהיותו בן 16.5 עבר לבית סבתו. היה חבר תנועת "הנוער העובד", נער עדין ושקט וחבריו ציינו כי מעולם לא רב עם איש. בתל-אביב החל לעבוד בבית-החרושת "סדן" ביציקת מתכת, ומאז הורגשה מעט רווחה בחייו. בבית-החרושת "סדן" עבד חמש שנים ורכש לו ידידים רבים בקרב העובדים והמעבידים כאחד. יוסף מצא לו חברה ועמד לשאתה לאישה. היה חבר ה"הגנה" וסיים קורס מ"כים.

בפרוץ מלחמת-העצמאות התנדב מיד לחטיבת "גבעתי" והשתתף בהגנת תל-אביב והאזור ואחר-כך בליווי שיירות לנגב. ביום ב' באדר ב' תש"ח 13.3.1948)) נפל בפריצת הדרך לגת ולגלאון. יוסף היה במחלקה שיצאה להציב חסימה כדי למנוע הגעת תגבורת אויב מעיראק אל-מנשיה, שהיתה עלולה להפריע למעבר השיירה. נפל בשעה שהגיש עזרה לפצוע. נקבר בגת.

אחרי מותו תרמו בני משפחתו לזכרו ספר-תורה לבית-כנסת בטבריה.

ביום כ"ג בחשוון תש"י 15.11.1949)) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.